שיעור בראויות וערך עצמי

היום נתנו לילדים שיעור בראויות וערך עצמי.

קבענו חופשה בחיפה 5 ימים בדירה על הים. כולנו חיכינו ממש לזמן המשותף הזה מחוץ לציר הזמן.

לא אלאה אתכם בכמות האריזות וההכנות לקראת, כל הורה מכיר את העניין ונשאר הלום פעם אחר פעם מזה.

יצאנו לדרך ואחר הצהריים אתמול הגענו לדירה על הים.

אלא ש-

לא דירה ולא ים.

יותר נכון עזובה בשיכון שאף אחד לא נגע בה 50 שנה, והים.... ישנו, שם. כלומר הקשר בין הדירה לים הוא אפלטוני משהו.

ואיך קרה הדבר?!?!

פשוט.

בבוקינג יש פרסום של דירות חוף. 118 תמונות.

115 מהן, יפות עד מאוד, ובולטות לרעה, אם כי לא בולטות עד כדי שקופות, תמונותיה של העזובה.

חבל שיוסי בנאי והגשש כבר אינם, כי מאז המוסך והאלמנט, הישראלי הקומבינטור למד איך לא לרמות, רק למלמל את האמת בשקט בשקט ולא להשאיר ראיות. הפשע המושלם.

וכך, השארנו לבעלים החביב (ישראלי חביב בהחלט, תעתוע במיטבו), כמה אלפי שקלים, ונשארנו המומים אך אלומים.

אז איפה השיעור?!

בעלי שיחיה, כשהוא חד, הוא חד!

קם בבוקר ואמר: אנחנו לא נשארים במקום לא טוב.

אם יש שיעור שהילדים שלנו צריכים ללמוד, זה שהם ראויים למקום שמכבד אותם. וכשלא מכבדים, קמים והולכים. ולעזאזל הכסף.

כפרה עליו.

דיברנו עם הילדים, כפרה עליהם!

הסברנו הכל, ללא התנצלות. להיפך.

ויצאנו משם חמשתנו בגאווה.

סחטנו את היום בחיפה עד טיפת המיץ האחרונה.

נהנינו כהוגן.

לא הפסקנו לצחוק.

עד עשר בלילה עוד חשבנו למצוא חדר.

בעשר נפלה החלטה. חוזרים הביתה.

וחזרנו לירושלים לחשב מסלול מחדש.

אמצע הלילה.

כל התיקים באוטו.

מחר נקום ונמשיך את החופשה.

אחרת ממה שחשבנו.

אבל יהיה מושלם!

מסקנות:

1. לא לפחד להסתכל למציאות בעיניים, כי רק אז אפשר לבחור באמת.

2. כשמדברים אל הילדים כשותפים, הם מתגייסים לחלוטין.

3. אין עלינו.

4. החלטנו שאנחנו נכנסים להרפתקה בת 4 ימים. מוכנים לזרום עם מה שיבוא.

5. עדיין אין סעיף 5. הוא עוד יתהווה , זה בטוח.

*** עדכון. הבעלים החזיר חצי מהסכום. טוקה עדיין רוצה לכתוב ביקורת נוקבת עליו כדי להזהיר אחרים.

*** יש סעיף 5. אם יש התנהגות שאנחנו לא מקבלים, אסור לנו לשתף איתה פעולה.

זה ישראל הראשונה וישראל השניה.

אנחנו בצד הנכון.