מכירים עץ

אז בן דוד של חבר של אמא שלו מצד הבן - זה אני.

רק מה?!

אני צמחתי הפוך.

קודם הצמחתי ענפים ועלים ואפילו אחלה פירות, ורק אז השרשתי עמוק באדמה.

אתמול היתה לי שיחה עם אמנית-יוצרת שאני מלווה בתהליך היציאה שלה לאור. היא סיפרה לי על הקושי לעמוד איתן מול כל ההצלחות הפייסבוקיות של חבריה המגשימים.

אלה שיודעים את הדרך,

מזהים את כיוון הרוח,

ויודעים לחתור.

במרץ.

ונזכרתי איך פעם, לפני לא הרבה שנים, הייתי מוצאת את עצמי מייבבת בכאב עצום, מתקשה לפרגן באמת להצלחות חבריי החותרים המקצוענים, כי זו היתה מראה חזקה מדי שמראה לי עד כמה אני לא.

אני לא מספיק.

לא מספיק אמביציוזית

לא מספיק אמיצה

לא מספיק מתמידה

לא מספיק שייכת

לא מספיק רוצה

לא מספיק מוכשרת

לא מספיק מקושרת

לא מספיק עשירה

לא מספיק יפה

לא מספיק נוכחת

לא מספיק אותנטית

לא מספיק יצירתית

לא מספיק מקורית

לא מספיק פראית

לא מספיק אהובה

לא מספיק אוהבת

לא מספיק רוחנית

לא מספיק מקורקעת

לא מספיק חכמה

מספיק?!?!?!?!?!

(והיד עוד נטויה...)

כי בחיים כמו בחיים, אם יש בור שואב בפנים שקוראים לו "אני לא מספיק", אז זה בכלל לא משנה מה הנושא,

זו רק התפאורה...

הוא את האוכל שלו יקבל...

כך או כך או כך.

אם מישהו היה אומר לי לפני כמה שנים: "מותק, כל הלא מספיק הזה, כולו, עומד להיעלם מחייך, להישאר זכרון רחוק, רק נ"צ שיזכיר לך איזו דרך מופלאה עשית...."

לא הייתי מאמינה לו .

(אלא אם הוא היה זקן זקן והיה עליו שלט "זקן חכם"...)

שלא כמו בטבע,

לפעמים האיש

צומח ומצמיח

ורק אז משריש

עמוק

באדמה

ככה זה כשאנחנו בדיוק בדיוק בשליחות שלנו!