מה הבעיה

"הבעיה - היא איננה הבעיה.

הבעיה - היא ההתייחסות שלנו לבעיה..."

האם אנחנו חושבים על הבעיה במונחים קטסטרופליים של ״סוף העולם״ שלנו?

האם אנחנו תופשים את הבעיה כ-ה-בעיה של חיינו?

האם אנחנו רואים שיש לבעיה לפחות פתרון אלגנטי אחד? אולי כמה פתרונות אלגנטיים?

האם אנחנו ״מנצלים״ את הבעיה כדי להרגיש רגשות לא פתורים ולא מעובדים? ביחס לנושא הבעיה, למושא הבעיה, או ביחס לעצמנו?

האם אנחנו נתקעים אל מול הבעיה?

האם אנחנו יודעים לבקש עזרה לפתרון הבעיה? או לקבל עזרה?

או במילים אחרות:

הבעיה - איננה הבעיה כשלעצמה.

הבעיה - היא למעשה התרגום, ההתייחסות, הפרשנות, החוויה שלנו את הבעיה.

כאשר אנחנו חווים את הבעיה כפלטפורמה וכמנוף, שמטרתם לאפשר לנו להתקדם,

ללמד אותנו משהו חשוב על חיינו ועל עצמנו,

להראות לנו משהו שלא ראינו או שלא רצינו לראות או שלא יכולנו לראות מקודם,

להרחיב ולהעשיר את היכולות שלנו אל מול - כל - בעיה,

אזי יש לנו הרבה פחות בעיות!...

אורית הדר