לדעת שאנחנו עושים ניסים בחיינו

לכולנו יש ימים עם אנרגיה כבדה שכזו. לפעמים היא נוחתת כבר מהבוקר משפקחנו עיניים, ולפעמים קצת אחרי... אבל פתאום אין כוח לכלום, מצב הרוח ירוד, המחשבות טורדות, הרגשות גואים, והתחושה הכללית היא של כיווץ.

למה זה קורה?? מי יודע!

אסטרולוגים יגידו שזה קורה בגלל מערך כוכבים מסויים (כוכבים בנסיגה, ליקוי ירח או חמה...),

אנשי העידן החדש יסבירו שזה עידן של תדרים, תמורות ושינויים קוסמיים, ובטח יש לנו כאן שיעור (הרשת מלאה בהסברים...),

פסיכולוגים יגידו שיש כל מיני עניינים רגשיים וקונפליקטים פנימיים שמחפשים להם הזדמנות לצאת לאור (דברים מהעבר הרחוק או הקרוב....),

אנשים פרקטיים ימנו את כל העניינים הארציים שטרם נפתרו ודורשים פתרון (זוגיות מקרטעת, ילדים בקשיים, לחצים מהבנק... לא חסר...)

ומורי רוח העוסקים בהתפתחות אישית, יגידו שבכל מקרה, אחרי כל כיווץ - תתרחש התרחבות, וכעומק הכיווץ, כך יהיה גודל ההתרחבות. ומה שחשוב זה לזכור להודות על מה שיש, ולשנות את התדר הנמוך לתדר של שמחה.

תקראו לזה איך שתרצו, ותסבירו לעצמכם את התופעה בכל דרך שתבחרו.

העיקר שתזכרו את התמונה שהיקום זימן לי הבוקר בסינכרון נפלא (בתרגום חופשי):

"אם רק היינו יודעים את כל הניסים שכבר עשינו בחיינו,

שום דבר לא היה מהמם אותנו, או מציף אותנו, או מוציא אותנו משלוותנו, או מפחיד אותנו יותר."

ואני מוסיפה: אנחנו לא תמיד יודעים את גודל הדברים שעשינו, למען עצמנו ולמען אחרים, כי אף פעם אין לנו את היכולת לראות את התמונה הגדולה והכוללת, על כל רבדיה.

אז מה שנותר זה פשוט (גם אם לא כזה פשוט....) לקלוט ולהכיל את זה שאנחנו עושים ניסים...

אורית הדר