חלומות לחוד ומציאות לחוד

ההורים שלי, פולנים חמודים.

מה זה פולנים? וורשה בואכה גדאנסק.

ככה פולנים.

וזה התחלק ככה:

אמא שלי הנפלאה, היתה חולמת כל הזמן.

היא היתה חולמת מה היה אם... איך אפשר ל.... אולי אפשר לעשות ככה...

כל הילדות שלי, אני זוכרת אותה מביעה בקול את החלומות שלה.

ואז אבא שלי האהוב, שהיה מאד מציאותי ורציונלי,

היה אומר לה את משפט המפתח הבא:

"חלומות לחוד ומציאות לחוד.

חלומות זה נחמד,

אבל צריך ששתי הרגליים יהיו נטועות בקרקע."

נשבעת לכם שזה ציטוט שלו.

ומה היה קורה בסוף??

בסוף היא היתה תמיד מצליחה להביא את החלומות שלה למימוש.

רק כשהתבגרתי גם אני, הבנתי את המשמעות העמוקה של היכולת הזאת.

היא קנתה אורגן משוכלל ולמדה לנגן עליו, כשחברותיה יצאו לפנסיה.

והיתה מתנדבת במליון מקומות, כשחברותיה נחו בבית.

ולמדה וקראה ספרים באנגלית, כשחברותיה נמנמו בצהריים.

ונסעה לחו"ל, כשעוד לא היה מקובל שכל אחד נוסע 4 פעמים בשנה.

והסתובבה בבתי ספר להרצות לבני נוער על מה שעברה בשואה כילדה צעירה.

ולא היה לה זמן לשבת בבתי קפה ולפטפט עם כל מכרותיה הרבות, שרצו מאד בחברתה,

כי היתה עסוקה בלסרוג לנו סוודרים הרבה יותר מרהיבים מאשר בז'ורנלים.

ועוד ועוד....

אז מה למדתי מזה??

שנכון ששתי הרגליים צריכות להיות נטועות בקרקע.

נו ברור. חייבים להתייחס למציאות.

החיים מתרחשים במציאות הלוא....

אבל

מה כל זה שווה, אם אין חלומות לממש??

וכמה שיותר, כי אין גבול ליכולת שלנו לממש, אם אנחנו רק מכווננים נכון.

ותודה להוריי, שהביאוני עד הלום... ❤

אורית הדר