התמודדות עם נסיבות החיים

קבלו משפט זן מוכר, מרומם נפש (בתרגום חופשי):

הדרך שבה אנו מתמודדים עם נסיבות חיינו, חשובה הרבה יותר מאשר נסיבות החיים עצמן.

ואני מוסיפה:

לכל אחד יש בחיים תקופות קשות ומכבידות יותר ותקופות קלות ומשמחות.

לכולנו יש המון התמודדויות בהמון תחומים: פרנסה, הגשמה, זוגיות, משפחה, ילדים, בריאות... במעגלים שונים של החיים. לא חסר.

והרבה פעמים, בגלל אינטנסיביות החיים בעת הזו, הדברים באים אלינו בשיטת ה"גם וגם": האתגרים מזומנים לנו להתמודדות בכמה תחומים ביחד.

וזהו מעגל בלתי מסתיים: גלים גלים של אירועים מסוגים שונים, להם אנחנו נדרשים להעניק תשומת לב, לטפל, לתת מענה, לפתור, להגיע לשלווה.

אז בנסיבות החיים אין לנו שליטה בכלל, למרות שהיינו רוצים לחשוב שיש לנו.

הדבר היחיד שיש לנו עליו שליטה הוא - עלינו: על המחשבות שלנו, על הפרשנויות, על הרגשות, על החוויות האישיות שחווים בהקשר לנסיבות, על האמונות הפנימיות, על התפישות ועל הלך הרוח שלנו.

אלו הם הדברים היחידים שעליהם אנחנו יכולים לשלוט ולהשפיע, שאותם יכולים לנהל, ושבהם אפשר לעשות שינוי והתמרה.

על כל דבר אפשר לחשוב שהוא "נורא ואיום", "אסון", "קטסטרופה", "בלתי נסבל", "קשה מאד". ועל כל דבר אפשר להרגיש רגשות קשים: עצב, אשמה, כאב, דאגה, צער, כעס, יאוש, פחד חוסר אונים.

לצד זה, אפשר לחשוב גם דברים אחרים, ביחס לאותן נסיבות ממש: "איזה שיעור חשוב יש לי כאן", "מה הדבר הזה בא ללמד אותי", "איך אוכל להימנע מזה בפעם הבאה שזה יקרה", "מה המשמעות של כל זה לחיי", "כבר נפגשתי עם דבר דומה פעם והתגברתי. גם עכשיו בטח אוכל להסתדר", "בסוף תמיד הכל מסתדר על הצד הטוב ביותר", "בסוף אני אדע את התשובה".

ואז - משתנים גם הרגשות המתלווים להתמודדות ולאתגר. עולים רגשות וחוויות של תקווה, התגברות, התמודדות, הסתגלות, קלילות, זרימה, מסוגלות, הקלה, חוזק, שלווה ואופטימיות.

ואז - אז קורה הפלא: כאשר התדר הרגשי גבוה יותר, המחשבה מצטללת ומתבהרת, ואז מגיעים רעיונות שלא היו יכולים להגיע בתדר הרגשי הנמוך: מגיעות המחשבות היצירתיות, עולה היכולת לפתור את הבעיות, גדלה היכולת לבקש עזרה וסיוע מבחוץ, והגמישות המחשבתית מתחדדת. ואז המצב כבר לא נראה כל כך גרוע אלא בר פתרון ובר התמודדות.

והשורה התחתונה?

הנסיבות החיצוניות אינן בשליטתנו,

ומה שנותר לנו לעשות, זה להסכים לשנות את ההתייחסות שלנו אליהן.

זאת העבודה שלנו, והיא אפשרית והכי מתגמלת.

אורית הדר