הכי הכי

תראו איזה יופי זה לחיות כך.

שולי אחותי אהובתי סיפרה לי לא מזמן סיפור אמיתי, על איש אחד שהיה חי בירושלים,

שכולם קראו לו "הכי הכי".

למה?

כי בכל מצב, גם במצבים לא נעימים, מבאסים או מעצבנים, הוא היה אומר:

הכי הכי טוב.

הכי הכי מדוייק.

הכי הכי נפלא מה שקורה עכשיו.

הכי הכי נהדר מה שנהיה מזה.

גם באמצע פקק, גם אחרי ריב, גם אחרי פנצ'ר, גם אחרי שהתקשרו מהבנק, גם כשהתכנון לא יצא לפועל, גם כשלא התרחש משהו חשוב... בכל מקרה!!

הכי הכי טוב.

הכי הכי נהדר.

מה זה אם לא תפישת שפע בהתגלמותה??

מה זה אם לא הודיה, הוקרה אינסופית והבעת אהבה לחיים האלה, שהם בדיוק נפלאים כפי שהם עכשיו, והם נהדרים ממש כבר כעת?

בעיניי זו גאונות מדהימה לחיות בהלך רוח כזה. כי ברגע נתון, אנחנו ממש לא יכולים לדעת אם ה"רע" הזה שאנחנו חווים, לא ישתנה בעוד שניה ל"טוב" מדהים, כשנראה פתאום עוד פיסה מהתמונה הגדולה. ואיך כל התמונה תשתנה לנגד עינינו בהסתכלות בדיעבד.

והכי קטע? אם אנחנו מצליחים להיות ברטט הפנימי הזה, בתדר הזה, בסוף יוצא שאנחנו צודקים, וזה באמת היה הכי הכי טוב עבורנו... J

פתאום אני חושבת לעצמי, איזה מקסים ומרחיב לב זה יהיה, אם נתייחס כך גם אל עצמנו.

נניח אחרי שטעינו, או שגינו, או כשמתחרטים על משהו שעשינו, איך זה יהיה אם נאמר לעצמנו:

הכי הכי מקסימה,

הכי הכי נהדרת,

הכי הכי מדוייק לי... J

אולי אפילו: הכי הכי כיף לעשות טעויות... J

כל היום משננת לעצמי: הכי הכי נהדר. הכי הכי מזל. הכי הכי מדוייק......

אורית הדר