בואו נדבר קצת על כעס

תראו כמה מילים יש בעברית למילה "כעס": רוגז, עצבנות, זעם, קצף, חרון אף, חימה, מורת רוח, ריתחה, תרעומת, זעף, נרגנות, רתחנות, שצף.... ובטח עוד כמה... (פתחתי מילון, מה נראה לכם.... 😊 )

ועוד לא נכנסתי לסלנג: הביא לי את הסעיף... הקפיץ לי את הפיוז.... יצאו לי עצבים.... ועוד ועוד.

מה שאומר שיש המון ניואנסים בכעסים שלנו. וזה גם אומר שהשפה העברית עשירה במילים נרדפות בנושא זה, כי כנראה היה צורך אמיתי להמציא כל כך הרבה ואריאציות על רגש כה שכיח....

אז מצד אחד, זה רגש נפוץ ואנושי: כולנו חווים אותו לעתים.

מצד שני, זה רגש שהוא "טריקי", במובן הזה, שהוא "מחביא" מתחתיו רגשות אחרים, שאפשר לגעת בהם אחרי בירור פנימי נחוש. לעתים יש מתחתיו עצב גדול, ולעתים פחד גדול.

אז מה עושים עם זה?

לרוב, יש שני סוגים עיקריים של דרכים לעבד את הכעס.

סוג אחד הוא בצורה של פורקן עקיף, כלומר באופן מבוקר בקליניקה, או במדיטציה, או באמצעים נוספים כגון ספורט, אמנות וכד'.

הסוג השני מתרחש בצורה ישירה, כלומר בפורקן של הכעס מול גורם הכעס עצמו: למשל לשאוג אותו החוצה אל מול האדם המכעיס, או לדבר את הדברים בצורה אסרטיבית תוך הצבת גבולות וכד'.

אבל: אם אמרנו שלרוב, יש מאחוריו או מתחתיו רגשות נוספים ועוצמתיים, לא בטוח שהפורקן הישיר או העקיף, אכן יהיו אפקטיביים לטווח ארוך. כנראה שמה שאנחנו זקוקים, זה לעיבוד הרגשות, שהכעס "יושב" עליהם: הפחד, העצב, חוסר האונים והייאוש.

איך עושים את זה? זה כבר לפוסט אחר, אבל מה שבטוח, שהמשפט שאמר בודהה בתמונה כאן, הוא משפט ששווה לחשוב עליו:

"אנחנו לא נענשים בגלל שאנחנו כועסים.

אנחנו נענשים על ידי הכעס."

אורית הדר