אנחנו מקבלים מה שהתודעה שלנו מוכנה להכיל

מכירים את המחקר שעשו על אנשים שזכו בלוטו? אחרי כמה שנים, רובם ככולם מצאו את עצמם באותו מצב כלכלי שהיו בו לפני הזכיה. חלקם אף במצב גרוע הרבה יותר.

וכל אחד שרואה את המשפט הזה, אומר לעצמו: אני??!! אם הייתי זוכה, הייתי נהנה מהכסף ומשתמש בו בחוכמה!

איך זה קורה?

אנחנו מצליחים לקבל אלינו, רק מה שאנחנו מוכנים ויכולים לתפוש.

או יותר מדוייק: מה שהתודעה שלנו מוכנה כבר להתרחב אליו ולהכיל.

מוכנה במובן של: כבר יכולה, בשלה ומסוגלת, וגם במובן של: רוצה.

מה זה אומר?

זה אומר שאם יצוץ לנו מולנו שק שלם של מטבעות זהב, או בן זוג פוטנציאלי מקסים ומתאים, או הזדמנות נפלאה לעשות עסק מזהיר, או כל דבר אחר שאנחנו מייחלים לו, אבל בו בזמן התודעה שלנו עדיין איננה בשלה לקבל או להסכים לכל הטוב הזה, אז כאילו לא נראה את כל היופי.

כלומר נראה ונבין, אבל נגיד לעצמנו משהו בסגנון:

לא, זה לא שק של מטבעות זהב, זה בעצם צרור של מטבעות שוקולד....

או: לא, הגבר הזה לא מתאים לי, יש בו המון מגרעות, והוא לא מה שחלמתי עליו....

או: לא, זו עסקה לא משתלמת, כי רבים בה הסיכונים על הסיכויים....

במילים אחרות: זה כמו בבדיחה על זה שביקש שאלוהים יעזור לו לזכות בפיס. אז אלוהים אמר: נו, אבל הוא צריך לקנות כרטיס....

אם אנחנו לא יכולים להכיל את הטוב והשפע שאנחנו מייחלים לו ושואפים אליו, זה לא יעזור גם אם השפע הזה יתנפל עלינו או יפול לנו על הראש... פשוט לא נראה אותו ולא נוכל לקבל אותו. ואם נקבל אותו, אז הוא יעוף מאיתנו באותה מהירות שבה הגיע.

לכן, בד בבד עם כל האיחולים שלנו לעצמנו, חשוב שנמשיך ונתפתח ברבדים העמוקים הפנימיים שלנו. אחרת, נפקשש את כל הכיף...

אורית הדר